בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי האוניברסיטה העברית בירושלים הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמיט האוניברסיטה העברית בירושלים לעמוד הבית info in english информация на русском

תמונות מתחלפות בפלאש

המחלקה לדרמטולוגיה – רפואת עור

אבחנה וטיפול בבעיות עור בחיות מחמד

דפי מידע

אלרגיה לפרעושים - Flea Allergic Dermatitis - FAD
אלרגיה למזון
מחלות עור הנגרמות על- ידי אקריות
פטריות – דרמטופיטים
דלקת אוזניים Otitis externa
טיפול נגד פרעושים

אלרגיה לפרעושים - Flea Allergic Dermatitis - FAD

אלרגיה לפרעושים היא האלרגיה השכיחה ביותר בכלבים ובחתולים ברב אזורי העולם. זוהי אף מחלת העור השכיחה ביותר ואולי גם המחלה בכלל השכיחה ביותר בכלבים.

הגורם השכיח בכלבים ובחתולים הוא פרעוש החתול - Ctenocephalides felis felis הגורמים האלרגניים מצויים ברוק הפרעוש וחודרים לדם המאכסן עם המציצה.

המחלה יכולה להתפתח בכל גיל, מין וגזע. תתכן רגישות ברועה גרמני.

מאופיינת בגרוד בדרגות שונות, זיהום עורי משני בדרגות חומרה שונות. המופע יכול להתחיל עונתי.

בכלבים אזורי גירוד עיקריים וראשוניים – גב תחתון, בסיס הזנב, אזור לומבו-סקראלי (גב אמצעי-אחורי), בטן ומפשעה. סימנים משניים – מוקדי קרחת עם אודם והפרשות, קשקשת, עור מעובה ומושחר. באופן כללי חומרת הסימנים תלויה בחומרת המחלה ובמשכה.

בחתולים – גרוד צוואר וגב. תיתכן התקרחות סימטרית והופעת פצעונים והפרשות. עשוי לערב את כל הגוף.

האבחנה מתבססת בעיקר על הסימנים הקליניים וההיסטוריה. אי המצאות פרעושים - לא שוללת אלרגיה לפרעושים, פרעוש אחד מעורר תגובת גרוד שיכולה להמשך שבועיים!

הטיפול העיקרי הוא טיפול יעיל ומתמיד נגד פרעושים בכל חיות המחמד בסביבה ובסביבה עצמה ובמקביל טיפול בדלקת העור המשנית.

אלרגיה היא תגובה מוגזמת של מערכת החיסון כנגד גורם שהגוף לא אמור להגיב כנגדו. בעל חיים הנמצא אלרגי לפרעושים חייב להיות מטופל כנגד פרעושים באופן סדיר ותכוף כדי למנוע מראש מגע שלו עם פרעושים.

בסוסים שכיחה מאוד אלרגיה ליבחושים (Culicoides)

אטופי - Atopic Dermatitis - (atopy)

זוהי רגישות גנטית לפתח תגובה אלרגית. רגישות יתר לאלרגנים החודרים דרך מערכת הנשימה ודרך העור ומעוררים תגובה אלרגית.

האלרגיה השנייה בשכיחותה בכלבים (השלישית בחתולים) ויש לה מרכיב תורשתי חזק (כלומר שצאצאים להורים הסובלים מאטופי יסבלו גם הם מאותה מחלה).

אטופי שכיחה גם בסוסים, והליכי האיבחון והטיפול דומים.

גזעי כלבים הרגישים למחלה - לברדור רטריוור, גולדן רטריוור, טריירים שונים, דלמטי, סטר-אירי, רועה גרמני, שאר-פיי, אך היא יכולה להופיעה בכל גזע.

אלרגנים נפוצים - אבק, קרדית אבק הבית, אבקנים (בעיקר אלה המופצים ברוח), פטריות/ שמרים/עובשים, שיער, קשקשים.

בעלי החיים סובלים מגרד עז המוביל להתפתחות לקויות עוריות משניות.

כלבים מתגרדים ו/או מלקקים בעיקר כפות רגליים, פנים, בתי שחי ומפשעות, לעתים נטייה להזעת יתר. כמו כן יש נטייה מוגברת לדלקות אוזניים.

חתולים מתגרדים בעיקר בפנים, בצוואר ובאוזניים.

האבחנה של אטופי אינה פשוטה ומתבססת על שילוב של סימנים שונים ושלילת גורמי גרוד אחרים.

מטרת הטיפול היא להוריד עד כמה שיותר גורמים המעוררים גרוד, טיפול חיצוני להסרת האלרגנים, טיפול בדלקת ומניעת הגרוד. טיפול בכל הגורמים האחרים לגרוד (כגון פרעושים).

דרכי טיפול באטופי

אין טיפול אחד ויחיד באטופי ולכן יש לבחור במגוון טיפולים ולהשתמש בחומרים הבטוחים ביותר עם מינימום תופעות לוואי שיתנו מקסימום הקלה.

טיפול ספציפי: המנעות מן הגורם, אם ניתן. בעיקר אם האלרגנים הם נוצות, אריגים, טבק או קשקשים. לא ניתן להמנע מאבקנים, לעיתים ניתן להמנע מאבק ומעובשים.

היפוסנסיטיזציה: נחשבת לטיפול המועדף, בעיקר אם הסימנים הקליניים נמשכים מעל ל- 4 חודשים בשנה.

הזרקה תת עורית של תערובת האלרגנים הספציפיים, אשר אובחנו בבדיקת IDT או ELISA (ראה לעיל), בריכוזים עולים ובמרווחי זמן גדלים. היעילות היא בכ- 70% מן המקרים. יש לטפל כשנה כדי לראות אם הטיפול עוזר, ואז לטפל במרווחי הזמן המתאימים. הטיפול הוא לכל החיים והוא אינו זול.

טיפול סימפטומטי: טיפול תרופתי בקורטיקוסטרואידים סיסטמי, אנטי-היסטמינים, חומצות שומן אומגה 3+6, ציקלוספורין A, ועוד.

אלרגיה למזון

האלרגיה יכולה להתפתח למזון חדש או למזון שכבר נאכל שנים. יכולה להופיע בכל גיל, מין וגזע. יתכן שחתולים סיאמיים רגישים יותר. בחתולים זו האלרגיה השנייה בשכיחותה, בכלבים השלישית. בכ- 20% מן המקרים לפחות יש גם סימנים במערכת העיכול. מתבטאת בגרוד ובסימנים משניים כתוצאה ממנו.

בכלבים - בעיקר כפות רגליים, פנים, בתי שחי ומפשעות (בדומה לאטופי). בכ- 20-30% מן המקרים תתכן דלקת אוזניים כסימן יחידי! בחתולים - בעיקר בראש ובצוואר.

האבחנה היא על ידי דיאטה ייעודית Elimination diet. יש לתת מזון המכיל מרכיב חלבוני יחיד שהחיה לא נחשפה אליו בעבר ומרכיב פחמימתי יחיד. אפשרות אחרת היא מזון (מסחרי) המכיל hydrolyzed proteins – חלבונים שעברו עיבוד מיוחד וכעת הם קטנים מכדי לעורר תגובה אלרגית.

יש להאכיל במזון זה בלבד למשך 12 שבועות. אם חלה הטבה בסימנים הקליניים יש לבצע מבחן הוקעה Challenge - חזרה להזנה במזון הרגיל. רק החמרה בסימנים, שחלה בין מספר שעות ועד כשבועיים-שלושה לאחר החזרה למזון הראשוני - הינה הוכחה למחלה. יש לבצע הן את הדיאטה ה"היפואלרגנית" והן את ההוקעה כשכל הגורמים האחרים לגרוד בבקרה, ולשמור על תנאים שווים בזמן הדיאטה ובהוקעה. חשוב להבין שהמזון ההיפוארלגני איננו תרופה והחשיבות במתן בלעדי שלו נובעת מהצורך "לנקות" את הגוף מאלרגנים שנחשף אליהם במזונות קודמים. הטיפול הוא הזנה במזון היפואלרגני לכל החיים. ניתן לנסות מזונות אחרים - אחד בכל פעם, כל 2-3 שבועות כדי להרכיב דיאטה מתאימה.

טפילי דמודקס

מחלות עור הנגרמות על- ידי אקריות

דמודקס Canine Demodicosis - Demodex canis

דמודקס נמצא באופן נורמלי בזקיק השערה והוא חלק מהפלורה הטבעית ברב מיני חיות הבית ובבני אדם (אין הדבקה בין מינים). מחלה מתפרצת בבעלי חיים צעירים שמערכת החיסון שלהם לא מפותחת דיה או בבעלי חיים בוגרים הסובלים מכשל חיסוני (על רקע מחלה או טיפול תרופתי) או בעלי פגם במערכת החיסון שלהם.ץ נקבות בזמן ייחום רגישות במיוחד ועלולות שלא להחלים, לכן חשוב מאוד לעקר כלבות חולות. בנוסף, הנטיה לפתח מחלה היא תורשתית.

ההדבקה הראשונית קורית מן האם לגורים בשלושה עד חמישה ימים ראשונים שלאחר ההמלטה.

המחלה קורית יותר בטהורי גזע, אך קורית גם הכלבים מעורבים.. גזעים שנמצאו רגישים - דוברמן, דני, פיט-בול טרייר, שאר-פיי, בולדוג אנגלי וכלב צאן אנגלי עתיק. בארץ – פאג ודוג-דה-בורדו.

המופע יכול להיות מקומי – 1-3 מוקדים של התקרחות, אדמומיות וקשקשת. או מפושט – קרחות עם קשקשים ואדמומיות, שיתפתחו לעור מעובה ומושחר, גרוד ולעתים כאב. לרוב יש זיהום עורי משני והגדלת קשרי לימפה.

האבחנה הסופית נעשית על ידי מגרדי עור (ראה לעיל) והמצאות טפילי דמודקס.

הטיפול הוא תרופתי, פנימי או חיצוני וניתן עוד תקופה לאחר שהטפיל לא נמצא יותר במגרדים.

סקביאס – Canine Scabies - Sarcoptic Mange

מחלת עור מגרדת מאוד ומדבקת מאוד הנגרמת ע"י אקרית. למחלה מרכיב אלרגי חשוב.

אין רגישות לגזע או למין. קורית יותר בצעירים. ההדבקה בין כלבים היא ע"י מגע ישיר.

למרות ספציפיות למין המאכסן - תתכן הדבקה לבני-אדם ואכן בכ- 30% מן המקרים ישנה הדבקה קלינית בבני הבית. בבני אדם מופיעות לקויות עוריות מוגבהות ולעתים מזוהמות ואדמומיות בעור, בעיקר בזרועות ובצוואר.

הכלב סובל מגרוד אינטנסיבי וקשה ביותר ובעקבותיו קרחות, אודם וזיהום משני. הכלב גם יכול להיות נשא, ללא סימנים קליניים ולגרום להדבקה.

האבחנה מבוססת על היסטוריה גרוד אינטנסיבי, עם הימצאותו של המקור להדבקה ועם הדבקת בע"ח נוספים ובני-אדם בסביבה, ועל סימנים קליניים. לשם איבחון יש לבצע מגרדי עור שטחיים רבים, אך ניתן לאבחן אקריות מהסוג סקביאס בפחות מ- 50% מן המקרים. לכן כאשר החשד מאוד סביר מומלץ לטפל גם אם לא מוצאים אקריות.

Feline Scabies - Notoedric Acariasis

סקביאס בחתולים הוא די נדיר, מדבק ומאוד מגרד.

גם כלבים ובני-אדם יכולים להידבק. בכלבים המחלה תיראה כמו סקביאס של כלבים.

בחתולים הגרוד עז מאוד, בעיקר בראש ובאוזניים, אך כל הגוף יכול להיות מעורב. קשקשים, גלדים עבים צהובים-אפורים, קרחות ועור מעובה.

הטיפול ניתן פעם בשבוע למשך שלושה שבועות. יש לטפל בכל בעלי החיים שבסביבה.

פטריות – דרמטופיטים

פוני נגוע בפיטריות

זיהום של שכבת הקרטין (שיער, ציפורניים, קרניים, נוצות, אפיתל מקורנן) ע"י פיטריות מקבוצת הדרמטופיטים. בעיקר נפגעת שכבת הקרטין של זקיקי השיער הגורמת לנשירת שיער ולהתקרחות.

בעלי חיים נדבקים בפטריות מאחד לשני או מהקרקע. ישנה גם הדבקה מבעלי חיים לבני אדם. הדבקת בעל חיים מבן אדם היא נדירה. תיתכן הדבקה דרך חפצים נגועים (מצעים, מברשות).

הרגישות להדבקה גבוהה יותר בבעלי חיים צעירים, סביב הייחום בנקבות, בזמן מחלה, בזמן טיפול בתרופות מסויימות (בעיקר כאלה המדכאות מערכת חיסון), בהפרעה למחסום ההגנה העורי.

הפטריה פולשת לשיערה, מחלישה אותה וגורמת לשבירותה, בנוסף היא משחררת חומרים שגורמים לגירוי ולתגובה דלקתית או לתגובה אלרגית.

הסימנים יכולים להיות מוקדיים, רב-מוקדיים או כלליים וכוללים התקרחויות, קשקשים, אדמומיות, לעתים גרד.

בחתולים קיימת רגישות גנטית בארוכי שיער

בכלבים נמצאה רגישות ביורקשייר טרייר, דלמטי, ג'ק ראסל, פקינז, פוינטר גרמני קצר שיער.

הטיפול חייב להיעשות לאחר שיש אבחנה (תרבית פטריות, ראה לעיל), טיפול אנטי-פטריתי סיסטמי לתקופה ארוכה ומטפלים עד לקבלת שתי תרביות שליליות חוזרות.

טיפול חיצוני בלבד (כגון שמפו ומשחות) הוא בעייתי כיוון שבעל החיים אמנם עשוי להירפא אך הוא נשאר נשא ומהווה בעיה מבחינת בריאות הציבור. הטיפול החיצוני יעיל בשילוב עם הטיפול הסיסטמי ומטרתו הקטנת פיזור הפטריות לסביבה.

יש חשיבות רבה לטיפול בסביבה, בעיקר במכלאות, על ידי שאיבת אבק וחיטוי.

דלקת אוזניים Otitis externa

בבעלי חיים אוזניים הן חלק ממערכת העור (בניגוד לבני אדם, אצלנו האוזניים הן חלק ממערכת "אף-אוזן-גרון") ולכן בעיות אוזניים נבדקות ומטופלות במחלקה הדרמטולוגית. דלקת אוזניים היא למעשה דלקת אוזן חיצונית אשר עלולה במקרים מסוימים להידרדר לדלקת אוזן תיכונה ופנימית. ישנם גורמים רבים לדלקות אוזניים.

בכלבים: אלרגיות הן הסיבה השכיחה ביותר לדלקות אוזניים. בכ- 20-30% מן המקרים של אלרגיה למזון יתכן ביטוי קליני בדלקת אוזניים בלבד. גורם שכיח נוסף בכלבים הוא בעיות מבניות, למשל תעלה מוצרת (שאר-פיי), ריבוי שיער בתעלה (פודל), כמות ופעילות מוגברת של בלוטות חלב ושעווה (רועה גרמני, קוקר ספנייל).

בחתולים אקריות אוזניים הן הגורם השכיח ביותר, ופוליפ הוא הגורם השני בשכיחותו.

יש לאבחן את הגורמים הראשוניים ם ובמקביל לאבחן את הגורמים המשניים (חיידקים, שמרים ופטריות) המסבכים את התהליך.

האבחון מבוצע על ידי דגימת ההפרשות לבדיקה ציטולוגית מיקרוסקופית כדי להתאים טיפול לגורם הזיהומי, במקרים מסוימים נשלחת דגימה גם לתרבית ורגישות (ראה בפרק על פרוצדורות במחלקה).

בדיקה שלמה דורשת גם הסתכלות לתוך התעלה בעזרת אוטוסקופ. לעיתים קרובות יש להרדים את בעל החיים לביצוע בדיקה זו. לעיתים יש לבצעה רק אחרי שההפרשות נוקו או שהתעלה פחות מוצרת.

כשיש חשד למעורבות האוזן התיכונה או הפנימית יש לבצע CT או צילום גולגולת.

הטיפול חייב לכלול את כל הגורמים, הטיפול בגורמים המשניים והמסבכים חיוני להחלמה והטיפול בגורמים הראשוניים והמקדימים חשוב על מנת למנוע חזרתיות של הדלקת.

ניקוי האוזן הוא חלק בלתי נפרד מן הטיפול, ובמקרים קשים נדרשת שטיפת אוזניים מקצועית שנעשית בהרדמה מלאה.

באוזן ללא הפרשות מרובות – טיפול מקומי יעיל יותר מטיפול סיסטמי.

כשיש חשד למעורבות אוזן תיכונה חייבים להכליל טיפול סיסטמי.

במקרים בהם השינויים אינם הפיכים, במצבים של End Stage Ear או כשיש בעיה מבנית הטיפול הוא ניתוחי.

טיפול נגד פרעושים

טיפול נגד פרעושים כולל טיפול בבעל החיים וטיפול בסביבה. מחזור החיים של הפרעוש כולל 6 שלבים כאשר מתוכם רק אחד – הפרעוש הבוגר, נמצא על בעל החיים, שאר השלבים (ביצים, לרוות וגלמים) מפוזרים בסביבה, ומכאן החשיבות לטיפול סביבתי. מחזור החיים של הפרעוש קצר יותר כאשר מזג האוויר חם ולח לכן בעיית הפרעושים חמורה בקיץ אך בהחלט קיימת גם בחורף, ובוודאי קיימת בחורף הישראלי השופע ימים חמימים, לכן חשוב מאוד לטפל נגד פרעושים באופן סדיר גם בחורף!

תכשירים:

התכשירים ניתנים פעם בחודש, ובמקרים של אלרגיה קשה לפרעושים מטפלים באופן תכוף יותר, שכן בבעל חיים אלרגי המטרה היא למנוע מראש מגע שלו עם הפרעוש.

חומרים מעכבי גדילה Insects Growth Regulators – IGR לא מאפשרים בקיעה של הביצה או פוגעים בשלב הלרווה או הגולם. הם משלימים את פעילותם של קוטלי הפרעוש הבוגר ומונעים התרבות של פרעושים עמידים.

הטיפול בסביבה משלב טיפול במעכבי גדילה וטיפול בבוגרים. ישנן חברות מסחריות רבות המתמחות בהדברה וכדאי להיעזר בהן כשיש צורך בהדברה סביבתית.

בניית אתרים - עיצוב גרפי © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטה העברית בירושלים