בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית חולים לחיות בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי הפקולטה לחקלאות בית הספר לרפואה וטרינרית האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית הספר לרפואה וטרינרית מרפאה וטרינרית בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית הספר לרפואה וטרינרית האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי הפקולטה לחקלאות האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית הספר לרפואה וטרינרית האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי הפקולטה לחקלאות האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית הספר לרפואה וטרינרית האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem
  • בית חולים וטרינרי
  • ווטרינר חירום
  • וטרינר 24 שעות
  • בית חולים לחיות
  • ווטרינר חירום
  • וטרינר 24 שעות
  • מרפאה וטרינרית לסוסים
  • בית חולים לסוסים
  • ווטרינר חירום
  • וטרינר 24 שעות
בית החולים הווטרינרי ווטרינר חירום סוסים

מחלקת סוסים

וטרינר נווט
חפש

המחלקה לרפואה וכירורגיה של סוסים

דפי מידע

חיסונים

משטר חיסונים מסודר הוא חלק הכרחי מממשק תקין של הסוס, למען שמירה על בריאותו. אולם חיסון אינו יכול לתת הגנה של 100% כנגד המחלה ואף ישנם מקרים בהם חיסון רק יוריד את חומרת המחלה אך לא ימנע אותה לחלוטין (כמו בחיסון כנגד הרפס).

תרכיב החיסון (חיסון אקטיבי) כולל את גורם המחלה (חיידק או וירוס) אשר עובר תהליך החלשה או המתה בכדי שלא יגרום למחלה עצמה. בנוסף יש בתרכיב חומר (adjuvant) המעורר את מערכת החיסון להגיב לגורם המחלה, מכיוון שבצורתו המוחלשת או המומתת הוא יחסית מעורר חלש של מערכת החיסון. תגובה חיסונית לחיסון אקטיבי לוקחת כשבוע עד שבועיים לאחר המתן הראשון. קיים גם חיסון פסיבי המכיל נוגדנים מוכנים כנגד גורם המחלה (למשל טטנוס אנטי-טוקסין) והוא מקנה הגנה מיד לאחר המתן, אך זו נמשכת שבועות בודדים בלבד

תהליך החיסון כולל לפחות שתי הזרקות עוקבות לשם עירור מערכת החיסון ליצירת נוגדנים כנגד גורם המחלה. תפקיד הנוגדנים בדם הוא זיהוי גורם המחלה וסימונו למען תאי מערכת החיסון האחראים על חיסולו. לאחר זמן מסוים (השונה בין חיסון לחיסון) רמת הנוגדנים יורדת, זה הזמן לזריקת דחף – כלומר זריקה נוספת, תקופתית, של החיסון כדי לעורר מחדש את מערכת החיסון (זיכרון חיסוני) ליצר נוגדנים. לדוגמה, לחיסונים כמו טטנוס או כלבת נדרשת זריקת דחף פעם בשנה ואילו לאחרים כמו הרפס ושפעת נדרשת זריקת דחף כל שישה חודשים.

משטר החיסונים נקבע ע"פ המחלות הנפוצות לאותו אזור, מין וגיל הסוס והסכנה הנשקפת לסוס או בני האדם בסביבתו. לדוגמא, כלבת הינה מחלה הקיימת בארץ ולמרות שהיא איננה מאוד נפוצה, הסיבה שחשוב להקפיד ולחסן כנגדה היא העובדה שבמקרה הדבקה אין טיפול והמחלה תגרום למוות ומהווה סכנה אמיתית גם למטפלים. מדי שנה מתגלים עשרות מקרי כלבת בבעלי חיים שונים ובעשור האחרון התגלו שלושה מקרי כלבת בסוסים.

המחלות שכנגדן מחסנים בארץ הינן: טטנוס, כלבת, שפעת והרפס. בארה"ב קיימים חיסונים נוספים כנגד מחלות הקיימות גם בארץ כמו קדחת מערב הנילוס וסטרנגלס, חיסונים אלה עדיין לא מאושרים לשימוש בארץ. בחלק מהמחלות האלה לאחר הדבקה במחלה, אפשרויות הטיפול הרפואי מוגבלות, ולכן החשיבות במניעת המחלה ע"י החיסון. במחלות אחרות כדוגמת שפעת והרפס נזקן הכלכלי רב ומכאן החשיבות במניעתן.

טטנוס:

מחלת הטטנוס נגרמת ע"י חיידק היוצר רעלן. החיידק הינו תושב קבע במערכת עיכול של חיות רבות ונמצא בכמויות גדולות באדמה. החיידק יכול לשרוד שנים באדמה בצורת נבגים, שהיא צורה בלתי פעילה בעלת מעטפת מגן עמידה. הנבגים חודרים לגוף דרך כל פגם בעור או בפרסה כולל פצעים שונים ואפילו דרך טבור של סייחים. לאחר החדירה, נדרשים לנבגים תנאים ללא חמצן לשם הפיכתם חזרה לחיידק פעיל והתחלת התרבותם.

סימני המחלה כוללים קשיון שרירים, נחיריים מורחבים, רגישות יתר לגירויים, ועמידה אופיינית של רגליים ישרות – "סוס עץ". בהמשך שרירי הפנים והלסת הופכים נוקשים והסוס אינו מסוגל לאכול או לשתות. יותר מ 80% מהסוסים מתים לאחר שנדבקו במחלה.

קיימים שני סוגי חיסונים כנגד טטנוס – חיסון אקטיבי (טוקסואיד) הגורם ליצור נוגדנים ע"י הגוף, וחיסון פסיבי (אנטי טוקסין) המכיל נוגדנים כנגד הרעלן ומקנה הגנה מיידית, אך קצרת מועד.

מומלץ לחסן סוסות בהריון בטוקסואיד חודש לפני ההמלטה, כדי שהסייח יקבל את הנוגדנים דרך הקולוסטרום (החלב הראשון). סייח של אמא מחוסנת יש לחסן בטוקסואיד בגיל 3 חודשים ושוב אחרי חודש. במידה והסוסה לא חוסנה יש לחסן את הסייח ביום ההמלטה בשני החיסונים במקומות שונים בגוף ולחזור על החיסון בטוקסואיד שוב לאחר חודש.

סוסים בוגרים יש לחסן בטוקסואיד פעם בשנה.

הרפס:

במחלה מעורבים שני וירוסים: equine herpesvirus type 1 (EHV1),

equine herpesvirus type 4 (EHV4) הגורמים לשתי מחלות שונות. שניהם גורמים למחלת דרכי נשימה ועל כן שם המחלה Rhinopneumonitis. סוסים חולים יכולים להיות חלשים, בעלי תאבון ירוד, חום, הפרשות מהאף ושיעול. EVH1 יכול לגרום גם להפלות (בעיקר בסוף ההיריון), מות סייחים וסימנים עצביים (חולשה/שיתוק רגליים אחוריות).

ההעברה של הווירוס היא דרך האוויר בשאיפה, או במגע ישיר עם הפרשות, כלים או מים נגועים. יש לבודד סוסים נגועים או חשודים כנגועים ובכך למנוע את התפשטות המחלה.

יתכן קיומם של סוסים נשאים שלא מראים את סימני המחלה אך מפיצים את הווירוס.

ההמלצה היא לחסן סוסות בהריון שלוש פעמים בחודשים 5, 7, 9. בנוסף מומלץ לחסן סייחים וסוסים צעירים בתנאי עקה. חיסון ראשוני כולל שני חיסונים בהפרש של 4-6 שבועות. בהמשך יש לתת את חיסון הדחף אחת ל-6 חודשים. סוסים המשתתפים בתחרויות חייבים גם הם בחיסון כל 6 חודשים. יש לתת מנוחה של שבועיים מעבודה מאומצת. החיסון אינו מונע את המחלה אך אמור להקטין את חומרת המחלה ולהקטין את יכולת ההפצה של המחלה ע"י הסוס המחוסן.

כלבת:

מחלת הכלבת משותפת לכל היונקים ויכולה לעבור מחיה לחיה בעיקר ע"י מגע של רוק מחיה חולה בדם של החיה הבריאה (כמו בזמן נשיכה), כלומר המחלה יכולה לעבור מסוס חולה לאנשים הבאים איתו במגע ולכן יש חשיבות גדולה לחסן בזמן. למחלה יש תקופת דגירה (מזמן ההדבקה עד שרואים סימנים קליניים) באורך המשתנה משבוע ועד חצי שנה. המחלה גורמת לסימנים עצביים שונים ובסופו של דבר מוות תוך מספר ימים (עד 10 ימים).

חיסון סייחים בגיל שלושה או ארבעה חודשים ולאחר מכן פעם בשנה.

שפעת:

מחלה הנגרמת  ע"י וירוס השפעת. הסימנים דומים לאלה באדם (אך המחלה לא עוברת מסוסים לאדם) וכוללים חום גבוה, דיכאון, לעיתים הפרשות מהאף, מהעיניים ושיעול.

ההעברת המחלה היא ע"י שאיפת הווירוס או במגע ישיר עם הפרשות, כלים או מים נגועים. לכן יש לבודד סוסים נגועים או חשודים כנגועים ובכך למנוע את התפשטות המחלה.

חיסון ראשוני כולל שני חיסונים בהפרש של 4-6 שבועות. בהמשך יש לתת את חיסון הדחף אחת ל-6 חודשים.

תילוע

טפילים של מערכת העיכול יכולים לגרום לנזק פנימי נרחב ללא כל סימן המעיד על קיומם מבחוץ. פרזיטים פנימיים כמו תולעים, מורידים את יכולת הסוס לעמוד בפני זיהומים, גוזלים מהסוס הזנה יקרה ולעיתים גורמים נזק בלתי הפיך לאיברים פנימיים.

הסימנים לנגיעות לא תמיד נראים למרות קיומם של הפרזיטים בגוף, לעיתים רק לאחר התילוע נראה שיפור במצב החיה שהייתה נראית בריאה גם לפני הטיפול.

נפוץ יותר לראות את ההשפעה אצל חיות צעירות, זקנות או חולות. לרוב הסימנים כוללים ירידה במשקל או עליה איטית מידי במשקל, חוסר התפתחות בסייחים, מצב גופני ירוד, שיער דליל, עייפות וכדומה. חלק מהטפילים גורמים לשלשול, ירידה בתאבון וקוליק. תולעים הנודדות לריאות יגרמו לשיעול והפרשות מהאף. במצבי נגיעות קשה בטפילים יתכן גם מוות.

ישנם יותר מ 150 מינים של פרזיטים פנימיים המדביקים את הסוס. היותר נפוצים ובעייתיים הם:

בבוגרים הבעייתים הם הסטרונגילידים והרימות ואילו בצעירים הסטרונגילידים והאסקרידים.

מחזור החיים של רוב הפרזיטים כולל כמה שלבים – ביצה, זחל, בוגר. הביצה או הזחל יוצאים מהסוס עם הצואה ונמצאים בסביבה. הן נאכלים ע"י סוסים (בעיקר במרעה) וכך מדביקים סוסים נוספים. בתוך מערכת העיכול של הסוס הזחלים הופכים לבוגרים המתרבים. ישנם זנים של תולעים שהזחלים נודדים לאיברים אחרים בגוף, מחוץ למערכת העיכול וחוזרים אליה כדי להטיל את הביצים.

סטרונגיליד גדול – הזחלים חודרים את קירות המעי ונודדים בכלי הדם של מערכת העיכול. בכמויות גדולות הזחלים יכולים לגרום לנזק רב כמו אנמיה (חסר בדם) או קוליק ואף מוות.

סטרונגיליד קטן – הזחלים נשארים במערכת העיכול, מתחפרים בדפנות המעי וממגנים עצמם במבנה דמוי ציסטה. הזחלים שוהים כך מספר חודשים בהם אינם מושפעים מרוב חומרי התילוע. הזחלים גורמים נזק רב לדפנות המעי ויכולים לגרום לקוליק או שלשול.

תולעים עגולות – התולעת הבוגרת מגיעה לאורך של 20-50 סנטימטרים וכמעט בעובי של עפרון. בנגיעות גבוהה בסייחים (בגילאים 3-12 חודשים) יכולים לגרום לחסימה במעי, בעיקר בעקבות תילוע ראשון שמתבצע בסייח עם נגיעות קשה (תמונה). הזחלים נודדים דרך הכבד ומגיעים לריאות, לאחר שיעול הן מגיעות לחלל האף והפה ונבלעות חזרה למערכת העיכול שם הן משלימות את מחזור החיים.

תולעי סיכה – מטילים את ביציהם על העור סביב לפי הטבעת וגורמים לגירוד.

רימות – בד"כ לא גורמות לבעיה רצינית. הרימות נצמדות לדופן הקיבה ויכולות לגרום נזק לדופן. הרימות יכולות לגרום לכיבים קטנים בפה אם נצמדות שם לפני בליעתן.

תולעי סרט – מגיעים למערכת העיכול של הסוס ע"י בליעה של אקריות המאכסנות את התולעת.

אבחון:

באמצעות מיקרוסקופ ניתן לזהות ביצים בצואה. ניתן לזהות באמצעות הביצים באלו טפילים מדובר ולספור את הביצים כדי לקבל רושם על רמת הנגיעות. נגיעות של 200 ביצים לגרם צואה נחשבת נגיעות נמוכה, ואילו נגיעות של 500-1000 ביצים לגרם צואה מעיד על משטר תילוע לא מספק. חשוב להבין שיש טפילים שלא מיצרים ביצים באופן רציף ולכן יתכן מצב בו תהיה ספירה נמוכה (או אפילו אפסית) למרות שבמעי הסוס ישנם זחלים רבים (שהם הצורה הצעירה של הטפיל ואינם מיצרים ביצים), לכן רצוי לקחת דגימה ממספר סוסים במקביל וכך להגדיל את הסיכוי למציאת הטפיל. את הטיפול יש לתת לכל הסוסים בחווה כיוון שזיהוי הטפיל ורמת הנגיעות מעידים על הנגיעות של כלל הסוסים בחווה.

תכשירי התילוע:

קיימים מספר תכשירי תילוע, רובם פועלים על טווח רחב של מיני טפילים. באופו כללי רצוי להשתמש בתכשירים בעלי טווח רחב, אך במידה ומאובחנת נגיעות ספציפית מומלץ להשתמש בתכשיר הספציפי לטפיל.

רוב התכשירים הקיימים לא מנקים את הסוס ב 100%, אלא מפחיתים את הנגיעות בטפילים לרמה נמוכה כך שהשפעתם על הסוס קטנה.

Ivermectin, Moxidectin, Pyrantel, Piperazine, Oxybendazole, Fenbendazole הינם חומרים בעלי טווח פעילות רחב.

קיימים תכשירים לתילוע יומי, אלה יכולים להיות כדאים בסוסים הנמצאים במרעה. תכשירים אלה מונעים ביעילות הדבקה חדשה בזחלים אך אינם יכולים לפטור נגיעות קיימת ובנוסף אינם יעילים כנגד הרימות ולכן אינם מומלצים כטיפול בלעדי אלא בשילוב עם התכשירים לתילוע תקופתי.

פרוטוקול תילוע:

תילוע תקופתי יש לבצע אחת ל 2-6 חודשים בהתאם לגיל הסוס ותנאי הממשק. ניתן לבצע בדיקה לזיהוי ביצים בצואה כדי לקבוע אם התכשיר והתדירות מתאימים לחווה.

נקבות בהריון יש לתלע כל חודשיים. שבוע אחרי ההמלטה יש לתלע עם ivermectin.

סייחים יש לתלע מגיל חודשיים ולחזור על התילוע כל 6-8 שבועות עד גיל שנה. אם מתחילים את התילוע בגיל מאוחר יותר מומלץ לתת את התילוע הראשון בחצי מינון ולחזור על אותו מינון לאחר שבוע, בהמשך יש לתלע לפי משקל גוף. פרוטוקול זה חשוב בכדי להימנע מחסימת מעי ע"י תולעי האסקרידים, הנוטים להתקבץ יחדיו תוך תהליך הגסיסה שלהם.

מומלץ להחליף מידי פעם את סוג התכשיר כדי להימנע מיצירת עמידות לאותו חומר.       

יש לשמור על ניקיון האורוות והגדרות ואין לפזר צואה בגדרה.

כדאי לעשות סבב בין אזורי המרעה.