בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית חולים לחיות בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי הפקולטה לחקלאות בית הספר לרפואה וטרינרית האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית הספר לרפואה וטרינרית מרפאה וטרינרית בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית הספר לרפואה וטרינרית האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי הפקולטה לחקלאות האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית הספר לרפואה וטרינרית האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי הפקולטה לחקלאות האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית הספר לרפואה וטרינרית האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי האוניברסיטה העברית בירושלים | The Hebrew University of Jerusalem
  • בית חולים וטרינרי
  • ווטרינר חירום
  • וטרינר 24 שעות
  • בית חולים לחיות
  • ווטרינר חירום
  • וטרינר 24 שעות
  • מרפאה וטרינרית לסוסים
  • בית חולים לסוסים
  • ווטרינר חירום
  • וטרינר 24 שעות
בית החולים הווטרינרי ווטרינר חירום סוסים

מחלקת סוסים

וטרינר נווט
חפש

המחלקה לרפואה וכירורגיה של סוסים

דפי מידע

שלשול בסייחים: גורמים, אבחון וטיפול

תופעת השלשולים הינה בעיה נפוצה ביותר במערכת העיכול של סייחים. כ-80% מהסייחים יסבלו מבעיה זו במשך ששת חודשי חייהם הראשונים. ברוב המקרים גורם השלשול איננו מאובחן.

מרבית הסייחים מחלימים ללא טיפול רפואי, אך עם זאת יש להתייחס לכל סייח משלשל במלוא תשומת הלב, מכיוון ששלשול יכול להוביל במהירות רבה (לעיתים אף תוך שעות ספורות) להתדרדרות במצב הסייח עד כדי התייבשות, ספסיס (רעלת דם) ואף מוות. במצבים קיצוניים תתכן אף התייבשות עוד בטרם הופעת סימני השלשול, עקב הצטברות נוזלים בחלל מערכת העיכול.

נורה אדומה צריכה להידלק במידה וקיים שינוי התנהגותי או בריאותי כלשהו אצל הסייח המשלשל, מסלול ההתדרדרות משלב זה הוא מהיר ובמקרים אלו מחייב התערבות רפואית.

גורמי השלשול נחלקים למספר קבוצות:

1. גורמי שלשול נגיפיים:

בודדו מספר נגיפים מסייחים משלשלים – העיקריים ביניהם הינם רוטה (היותר נפוץ מביניהם) וקורונה.

זהו גורם נפוץ לשלשולים בסייחים עד גיל 3 חודשים, מבודד מ-28-60% מסה"כ הסייחים המשלשלים. הסימנים הקליניים הם חום, דיכאון, ירידה באכילה עד כדי התייבשות קשה.

סייחים צעירים נפגעים קשה יותר. לרוב השלשול עובר תוך מספר ימים. ההדבקה מבוגר מפריש או מסייחים אחרים. יכול לגרום להתפרצויות של שלשולים באורווה. הנגיף מאוד עמיד בתנאי הסביבה ויכול לשרוד עד שנה וכך להדביק משנה לשנה. תנאי עקה וצפיפות מעלים את הסיכון לתחלואה. נגיף הקורונה פוגע בעיקר בסייחים עם פגיעה במערכת החיסונית.

אבחון – לעיתים מופיעה כצבר של מקרים באורווה, על פי סימנים קליניים ובידוד נגיף מהצואה.

טיפול = בעיקרו תומך, יש חשיבות רבה לממשק במניעת הדבקה של סייחים אחרים, בידוד הסייח החשוד ופינוי צואתו.

2. גורמי שלשול חיידקיים:

יתכנו בכל גיל אך נפוצים בסייחים חולים ספטיים בשבוע הראשון לחייהם.

  1. סלמונלה – הנפוץ בין הגורמים החיידקיים. גורם שלשול מאוד מדבק, תתכן מחלה מהירה וקשה מאוד, וסיבוך של זיהומי מפרקים עקב הפצת החיידק לאזורים שונים בגוף, נפוץ יחסית. אבחנה ע"י בידוד החיידק מהצואה אך מצריכה מספר בדיקות של הצואה מכיוון שההפרשה אינה קבועה.
  2. קולי – פוגע בעיקר בסייחים ספטיים, לא נפוץ כמו בעגלים.
  3. קלוסטרידיום – קיימים מספר מינים שלו. לרוב פוגע בשבוע הראשון לחיים החל מגיל יום. יתכן שלשול דמי. יתכן מוות מהיר עוד לפני הופעת סימני השלשול. גורם שלשול קשה המלווה בסימני קוליק קשים ובמקרים רבים מסתיים במות הסייח.
  4. רודוקוקוס – פוגע בגיל 1-4 חודשים, לרוב גורם סימני מחלת נשימה אך לעיתים ילווה בשלשול בדר"כ כרוני. מעבר להיותו גורם מחלה קשה במערכת הנשימה, הפגיעה האפשרית במעי היא קשה והטיפול ארוך ולא תמיד יעיל.
  5. גורמים נוספים מאובחנים בתדירות פחותה ביניהם אקטינובצילוס, קלבסיאלה, קמפילובקטר.

3. גורמי שלשול פרזיטריים:

גורמים אלו לא נפוצים בסייחים כגורמי שלשול אך יש לשלול אותם לאחר שלילת קבוצות הגורמים האחרים.

  1. סטרונגילואידס ווסטרי – טפיל מעי מאוד נפוץ בסייחים, הדבקה תתכן מהעטין. שלשול יתכן במקרים של נגיעות מאוד גבוהה בטפיל, השלשול חולף מעצמו אך כדאי לתלע במקרים אלו. מניעה ע"י תילוע נכון של האם לפני ואחרי המלטה.
  2. סטרונגילוס וולגריס – טפיל מעי אשר יכול לגרום לשלשול, קוליק וחום במקרים של נגיעות גבוהה, בזמן נדידת הטפיל בכלי הדם של המעי. קשה לאבחון. טיפול ע"י תילוע.
  3. קריפטוספורידיום – בניגוד לעגלים זהו גורם לא נפוץ בסייחים. פוגע בסייחים ערביים עם סינדרום של פגיעה חיסונית קשה בגיל מעל שבועיים. הטפיל עמיד בסביבה לחודשים ולכן חשוב לחטא היטב.

4. גורמי שלשול נוספים לא זיהומיים:

א. האכלת יתר: יתכן עקב האכלה לא נכונה של סייח יתום או שתייה רבה מדי של חלב אם למשל לאחר הפרדה ממושכת ביניהם. לרוב עובר לבד לאחר תיקון הבעיה למשל ריכוז נכון של אבקת חלב.

ב. אכילת צואה: זו תופעה נפוצה בסייחים. אכילת צואה כשלעצמה לרוב לא מהווה בעיה בסייחים. יתכן שלשול עקב גירוי של המעי במידה והסייח אוכל כמויות רבות של חול וליכלוך.

ג. חוסר בלקטאז: זהו האנזים המפרק לקטוז שהוא הסוכר העקרי בחלב, יתכן עקב בעיה מולדת או נרכשת למשל אחרי פגיעה ויראלית. אבחנה ע"י השוואת ספיגת סוכרים בדם. טיפול ע"י הוספת האנזים לסייח או לאבקת החלב.

ד. טיפול אנטיביוטי: יכול לגרום לשלשול בסוסים מבוגרים ובסייחים עקב שינוי אוכלוסיית החיידקים במעי, אפקט ישיר על המעי או שינוי בחומצות המרה. חולף עם הפסקת הטיפול.

ה. שלשול בזמן ייחום האם: זהו הגורם הנפוץ ביותר לשלשול בגילאים 6-14 ימים. הצואה רכה אך לרוב לא מיימית. הסייחים מרגישים נורמלי מכל הבחינות האחרות.

קיימות תיאוריות רבות לגבי הסיבה לשלשול זה. התיאוריה המקובלת היא שהשלשול נגרם עקב שינוי הסתגלותו של המעי לסביבת החיים מחוץ לרחם. שלשול זה חולף לבד ללא טיפול אך מכיוון שהסימנים הראשונים דומים לסימנים של תחילת תחלואה בגורמים אחרים, חשוב לעקוב אחרי סייחים אלו.

טיפול:

מידת הטיפול הנחוץ תלויה במצבו האינדיבידואלי של כל סייח. רוב השלשולים כאמור עוברים לבד ללא טיפול, אך יש להשגיח על הסייחים למניעת סיבוכים.

בכל מקרה של שלשול כדאי לבודד את הסייח והאם מסייחים אחרים על מנת למנוע הדבקה במידה והגורם לשלשול מדבק. חשוב לוודא שהסייח יונק מספיק. שלשול גורם אובדן נוזלים ואם הסייח לא יונק ושותה מספיק נוזלים הוא יתייבש. התייבשות יכולה לגרום למוות מהיר בסייחים צעירים. טיפול בנוזלים נועד לאזן את הסייח מבחינת משק המים שלו, קרי הנוזלים שהוא צריך בתוספת לנוזלים שהוא איבד בשלשול וחישוב של איבוד נוזלים עתידי. במקרים קלים של התייבשות יתכן ומספיק מתן נוזלים בצינור קיבה (דבר זה נעשה אך ורק ע"י וטרינר). במקרים קשים יותר יש צורך במתן נוזלים לוריד. המטרה השניה של הטיפול בנוזלים היא איזון משק המלחים של הסייח, מלחים רבים אובדים בשלשול ויש לפצות על אובדן זה. בנוסף חשובה אספקת סוכרים. בסייחים, מקור האנרגיה הוא הסוכר בחלב, ירידה ביניקה תגרום לירידה ברמת הסוכר בדמו ולכן מצריכה מתן סוכר בנוזלים לוריד. שילוב של שלוש מטרות אלו יתבטא בבחירת סוג הנוזלים המתאים וכמותם ע"י הוטרינר.

טיפול אנטיביוטי: טיפול זה תלוי בגורם ובמצב הסייח. בסייחים צעירים מאוד וספטיים הטיפול ניתן כטיפול מניעתי רחב טווח. יש לזכור שטיפול אנטיביוטי אינו יעיל כנגד וירוסים ויש לו חסרונות נוספים ביניהם האפשרות של החמרת השלשול עקב שינוי באוכלוסיית החיידקים במעי. בעיה נוספת היא יצירת עמידות של אוכלוסיית חיידקים לאנטיביוטיקה ולכן טיפול ספציפי זה תלוי בגורם השלשול, מצב הסייח ובעיקר החלטת הרופא המטפל. טיפול בחומרים המגנים על המעי כגון פפטוביסמוט לעיתים יעיל.

מתן נוגדי דלקת תלוי במצב הסייח, יש להזהר במתן לסייחים במצב של התייבשות מכיוון שקיים סיכון לגרימת כיבים במערכת העיכול ופגיעה בכליה.

חשוב לנקות את אחורי הסייח מספר פעמים ביום בהתאם לחומרת השלשול ולמרוח וזלין על איזור זה על מנת להגן על עור הרגליים מפני צריבה ע"י הצואה.

לסיכום:

ראינו ששלשול בסייחים הוא בעיה נפוצה מאוד ולה גורמים רבים. למניעה יש משקל רב, ממשק קולוסטרום טוב יבטיח הגנה על הסייח בפני חיידקים ווירוסים הנפוצים בסביתו ויקטין את הסיכון לתחלואה ולשלשול בשבועות הראשונים לחיי הסייח. רוב מקרי השלשול יחלפו לבד ללא טיפול תוך מספר ימים מועט.

סייחים בהשוואה לסוסים בוגרים רגישים מאוד לשינויים במשק הנוזלים, המלחים והסוכר שלהם ולכן תתכן התדרדרות מהירה מאוד, אפילו תוך שעות במצבם הבריאותי. בעיקר בסייחים בני מספר שבועות. איבוד נוזלים בשלשול יכול לגרום להתייבשות קלה ולחולשה וזו תגרום לירידה ביניקה ולהמשך ההתייבשות. בנוסף עקב הירידה ביניקה תגרם ירידה נוספת ברמות הסוכר שתגרום להחלשה נוספת ולהמשך התדרדרות הסייח וכאן נגרם מעגל של החמרה שחובה להפסיקו בדחיפות ע"י טיפול מתאים. מסיבה זו חשוב להשגיח על כל סייח משלשל, לבדוק שהוא יונק מספיק ע"י הסתכלות על מצב עטיני האם – אם העטין גדוש הדבר מעיד שהסייח לא יונק מספיק. יש לשים לב למצב העירנות של הסייח, שאין שינוי התנהגותי כלומר שהוא קם, רץ ומשתולל כרגיל ושהוא אינו סובל מכאבי קוליק שיתבטאו בגילגולים, הסתכלויות על הבטן, בטישה ברגליים ורביצה על הגב. בכל מקרה כזה בו יש חשש שהסייח מרגיש שלא בטוב ומראה אחד מהסימנים הנוספים שהוזכרו יש לקרוא בדחיפות לווטרינר. 

המאמר נכתב ע"י רופאי מחלקת חיות גדולות,
בית החולים הוטרינרי האוניברסיטאי,
האוניברסיטה העברית בירושלים.
טלפון: 03-9688532