ריח רע יכול לנבוע ממחלות עור ו/או מדלקות אוזניים, מבעיות בחלל הפה, ממערכת העיכול, מהבלוטות האנאליות ועוד. בכל מקרה של הופעת ריח רע קבוע מבעל חיים, אשר לפני כן לא סבל מריח רע, יש צורך בבירור רפואי. אם ברור שהריח נובע מהעור/מהאוזניים מומלץ לפנות לדרמטולוג, אם נראה כי מקור הריח אינו עורי יש להיוועץ בפנימאי.

לעתים בעלים ירצו לרחוץ את כלבם בגלל ריח רע אך חשוב לדעת שכלב עשוי להסריח דווקא בגלל רחיצות תכופות מדי (ראה שאלה לגבי חפיפות).

במקרה והריח נובע מבעיית עור, בירור דרמטולוגי יאבחן את הגורם וטיפול מתאים יפתור את הבעיה.

הפרווה משתנה לאורך החיים בהתאם לדרישות הסביבה והחברה (ויסות חום, הסוואה, תקשורת חברתית וכו').

השיער לא צומח באופן המשכי אלא במחזורים. כל מחזור צמיחה כולל שלב של צמיחה ושלב של מנוחה. השערה צומחת עד שמגיעה לאורך הקבוע גנטית ואז נכנסת לשלב מנוחה, שעשוי להימשך זמן רב.

החלפת הפרווה תלויה בעיקר באורך היום ופחות מכך בטמפרטורה, בעלי חיים החשופים להארה מלאכותית (חיים בתוך בית) משירים באופן די קבוע כל השנה.

מחזור השערה והפרווה מושפעי גם מהורמונים שונים לכן במחלות הורמונליות שונות תיתכן נשירה מוגברת.

ככלל אין הרבה מה לעשות כנגד נשירה, כפי שראינו לנשירת הפרווה תפקיד והיא תלויה בגורמים חיצוניים ופנימיים. עם זאת, הברשה יומית של בעל החיים אמנם לא תמנע את הנשירה אך תלכוד את הפרווה הנושרת לפני שתתפזר ברחבי הבית.

במקרה שבעל החיים החל פתאום להשיר באופן מוגזם או שהופיעו קרחות, מומלץ לפנות לייעוץ דרמטולוגי שכן יתכן והגורם הוא מחלת רקע.

לתזונה השפעה משמעותית על מראה השיער והיא משפיעה הן על הכמות והן על האיכות. תזונה גרועה תגרום לפרווה דלילה, שברירית, גסה ולא מבריקה. על מנת לשפר את מראה הפרווה כדאי לתת מזון מאיכות גבוהה ובהמשך, אם צריך, להוסיף חומצות שומן חיוניות (אומגה 3+6) הקיימות היום בצורה מסחרית.

עם זאת ישנן גם מחלות עוריות העשויות לגרום לפרווה ירודה ואז יש צורך בבירור דרמטולוגי לאבחון הבעיה ולטיפול המתאים.

כן,  כפי שתואר קודם לכן, רוב שלבי מחזור החיים של הפרעוש חיים בסביבה החיצונית ולא זקוקים לבעל חיים כדי להתקיים. נכון שחתול שלא יוצא מהבית נחשף פחות לגורמ סביבה מזהמים אך הוא לא חי בואקום ועשוי להידבק דרכנו או אם יש כלבים/חתולים אחרים אז דרכם. אנו מביאים את שלבי הפרעוש השונים (ביצה, לרווה, גולם) איתנו הביתה מבחוץ, ולאחר הבקיעה הפרעוש הבוגר ישמח לקפוץ על החתול הביתי המנומנם.

כדאי לדעת שהפרעוש הנפוץ בכלבים וחתולים הוא פרעוש החתול, וחתולי הרחוב מהווים מאגר נכבד שלו.

לאו דוקא. הפרווה אופיינית לממלכת היונקים וחשיבותה בבידוד התרמי ובהגנה מפני פגיעות שונות, כולל קרינת השמש. היכולת לווסת חום תלויה באורך השיער, עוביו וצפיפותו וכן גם בצבע, פרווה בהירה יעילה יותר במזג אוויר חם ופרווה מבריקה חשובה בהחזרת קרינת השמש.

הפרווה מבודדת הן מפני קור והן מפני חום ולכן אין יתרון בתספורת קיץ אם כי יש בעלים החשים בהקלה לכלב בעקבות תספורת בקיץ.

חשוב לשים לה שהתספורת לא תהיה קצרה מדי, כי עור חשוף עלול להפגע מקרינת השמש. בנוסף כדאי לדעת שקצב צמיחת הפרווה אינו זהה בין אזורים שונים בגוף, כאשר הגוף מכוסה פרווה לא ניתן לדעת איזה מהשערות הן בשלב צמיחה ואיזה בשלבי מנוחה אבל יתכן ואחרי תספורת יהיו אזורים אשר יצמיחו פרווה לאט יותר מהאחרים (כיוון שבזמן התספורת בדיוק סיימו מחזור צמיחה) והדבר יתבטא במוקדי קרחת על פני הגוף.

חשוב גם לדעת כי הפרווה הצומחת לאחר תספורת עלולה להיות שונה במרקמה, וזה בעיקר בכלבים בעלי פרווה ארוכה ורכה.

כעיקרון לא צריך לחפוף כלבים. השכבה הקרנית של העור מכילה חלבונים, שומנים וחומצות שומן המהווים מחסום הגנה יעיל ביותר. החפיפה משנה את הרכב השומנים, משנה את רמת חומציות העור ופוגעת ביכולת ההגנה של השכבה הקרנית. לפעמים אנשים רוצים לרחוץ את הכלב כי הוא מסריח, חשוב להבין כי חפיפות תכופות עלולות להיות הגורם "לסירחון" של הכלב כיוון שהן משנות את הרכב השכבה המגנה וגורמות להפרשה ביתר של חומרים שונים. ככלל, לא מומלץ לחפוף יותר מפעם בחודש.

במחלות עור מסוימות אנו דווקא ממליצים על חפיפות תכופות אבל המחלה קובעת את סוג השמפו, את התדירות ואת משך הטיפול. לאחר ההחלמה לרוב אין צורך להמשיך בחפיפות.

אלרגיה לפרעושים הינה מחלת העור השכיחה ביותר ואולי אף המחלה השכיחה ביותר בכלבים.

לא תמיד תדעו לזהות את הסימנים לאלרגיה לפרעושים אך בכלב אלרגי יש חשיבות גבוהה ביותר למניעת מגע עם פרעושים ולכן חשוב לטפל גם כאשר לא רואים אותם, כי הם בדרך...

גם בכלבים וחתולים, בני המזל, אשר אינם אלרגים לפרעושים חשב לטפל כדי למנוע העברת מחלות פנימיות קשות המועברות על ידי פרעושים וקרציות!

ישנן מספר סיבות לעשות ביופסיה, ולא רק בחשד לגידול סרטני. במקרים רבים רק ביופסיה נותנת לנו אבחנה וודאית אך חשוב לבצעה על עור לא מזוהם ולא בזמן טיפול בסטרואידים.

סיבות לביצוע ביופסיה:

• כיב קבוע
• חשד למחלה אוטואימונית
• חשד לנאופלזיה (גידול סרטני)
• כאשר הטיפול, אשר נעשה לפי האבחנה, לא שיפר את הבעייה
• מחלות עם מופע דומה אך עם טיפול שונה
• חשד לטפילים שלא אובחנו באמצעים אחרים
• אלופציה (התקרחות) ממקור לא ברור
• לקביעת פרוגנוזה

אין לנו, לצערנו, שום אפשרות לערוך "בדיקת אלרגיה" אחת פשוטה.

כאשר מדובר ב'אישיות אלרגית', אנו מתחילים במסע משותף לאבחון הגורמים האלרגנים, לפי ההיסטוריה והסימנים הקליניים של בעל החיים.

ישנן בדיקות ספציפיות לאלרגיה למזון ולאבחון האלרגנים הגורמים לאטופי (ראה לעיל).

אלרגיה זו תכונה מולדת, בעלת מרכיב תורשתי מובהק. אנו נוהגים לכנות בעל חיים הסובל מתופעות אלרגיות 'אישיות אלרגית' כיוון שהאלרגיה יכולה להתבטא בעקבות אלרגנים שונים, דרכי חשיפה שונות ובדרגות חומרה שונות בתלות בגורמים רבים. כפי שתואר בדפי המידע האלרגיה הנפוצה ביותר בכלבים ובחתולים היא אלרגיה לפרעושים, שתי אלרגיות נפוצות נוספות הן אלרגיה למזון ואטופי.

בעל חיים עשוי לסבול מאלרגיה מסוג אחד או משילוב של מספר אלרגיות. בעל חיים בעל 'אישיות אלרגית' סובל מסימנים קליניים כאשר הוא עובר את ה'סף אלרגני' שלו, לכל פרט 'סף אלרגני' אישי – כלומר שהביטוי הקליני לאלרגיה תלוי ברמת החשיפה לאלרגנים והרמה הנדרשת שונה בין פרט לפרט. לכן אנו יכולים לראות התפתחות אלרגיה בגיל מבוגר הנובעת מחשיפה מוגברת לאלרגנים שעד כה הכלב או החתול חיו בשלום איתם ואילו עכשיו עברו את ערך הסף.