אף על פי שגיל אינו מחלה, בעלי חיים מבוגרים נוטים לסבול ממחלות כרוניות, ירידה בתפקוד המערכות השונות וכן מחילוף חומרים איטי יותר. עם זאת ניתן לצמצם את הסיכון בהרדמה באופן משמעותי, ע"י ביצוע סדרת בדיקות לפני הרדמה, על מנת לאתר מחלות כרוניות ובעיות רקע העלולות לסכן את חיי הפציינט בהרדמה. בדיקות אלה כוללות בדיקות דם כלליות וספציפיות (כגון תפקודי כלייה), צילומים של בית החזה, א.ק.ג (רישום הפעילות החשמלית של הלב) ועוד. ניטור צמוד של בעלי חיים מבוגרים בהרדמה, לאחר איתור בעיות כרוניות וטיפול בהן, מפחית את הסיכון בשל גיל בעל החיים באופן משמעותי. השיקול העיקרי לפני ביצוע פרוצדורה בהרדמה מלאה צריך להיות נחיצות הפרוצדורה: אם הכלב לא אוכל בגלל בעיות שיניים, ההרדמה הינה חיונית ועדיף לא לדחות את הפרוצדורה, דחייה כזאת עלולה לעיתים לגרום להתדרדרות במצב הכלב ולהוסיף גורמי סיכון בעתיד.