התנהגות אגרסיבית וריסוס שתן הם שכיחים יותר אצל חתולים לא מסורסים מאשר אצל מסורסים. דיאגנוזות מפרידות בין סיבה פיזית לשינוי התנהגות אצל בעל החיים לבין בעייה התנהגותית. סיבה פיזית כוללת סיבה להפרשת טוסטסטרון כמו שארית אשך ואדרנל. בדיקה פשוטה לבחון האם יש טוסטסטרון גבוה היא הוצאת הפניס. לחתולים תחת השפעת טוסטסטרון יש זיזים שנעלמים בתוך כשישה שבועות מסירוס.

סימנים של אסטרוס בחתולה שעברה עיקור אינם נורמליים ונגרמים בעיקר עקב סינדרום שארית שחלה. כלי דם חדשים מתפתחים סביב שארית של רקמת שחלה ותורמים להתפתחויות זקיקים, הפרשת אסטרוגן ולאחר מכן התנהגות של ייחום. התנהגות זו יכולה לקרות בכל זמן מחודש עד שנים לאחר ניתוח העיקור.

אבחון של שארית שחלה נעשה על ידי סימני ייחום (יללות, תנוחת הרבעה, הרמת החלק האחורי והסטת הזנב, יתר ״נחמדות״ ועוד). ניתן לבדוק רמות LH בדם, או לנסות לבייץ את החתולה ולבדוק רמות פרוגסטרון שבועיים לאחר מכן.

בכדי למנוע סיבוכים עתידיים כגון דלקת של שארית הרחם או סרטן ממאיר של העטינים מומלץ להסיר כירורגית את שארית השחלה. באם לא ניתן לבצע הסרה כירורגית מטעמים רפואיים או משום שלא ניתן למצוא אותה – ניתן לתת טיפול תרופתי למניעת ייחומים.

בכלבים וביונקים אחרים העוברים מאתחלים את ההמלטה. בכלבות שבהריון עם גור אחד או עם גורים מתים פעמים רבות המלטה עלולה לא להתחיל באופן עצמאי. רמות הורמון הפרוגסטרון בסרום נופלות בין יום ליומיים האחרונים לפני ההמלטה. דבר זה גורם לירידה בחום הגוף של הכלבה במעלה אחת מהנורמלי עבורה, למשך מספר שעו, כ24 שעות מזמן ההמלטה. מעקב של לפחות 3 פעמים ביום אחר טמפרטורה רקטלית של הכלבה בשבוע בו מצפים להמלטה יכול לתת הערכה לבעלים לגבי זמן ההמלטה.

להמלטה שלושה שלבים:

השלב הראשון כולל התכווצויות רחם והרחבת צוואר הרחם. הכלבה חסרת מנוחה, מתנשפת, מקננת, מסרבת לאכול ועלולה להקיא. שלב זה יכול לארוך עד 12 שעות (ואף יותר בכלבה שממליטה בפעם הראשונה).

השלב השני הוא שלב המלטת הגורים. הגורים יכולים להיוולד כשהראש והגפיים יוצאים ראשונים, או כשפלג הגוף האחורי מבצבץ ראשון, כולל זנב וגפיים. הם יכולים להיות עדיין סגורים בתוך השק האמניוטי בזמן ההמלטה. מהציר הראשון שנראה צריכות לעבור לא יותר מ-4 שעות להמלטת הגור הראשון, ולא יותר משעתיים בין גור לגור. סימנים לא נורמליים בשלב השני הם התכווצויות לפרק זמן  ארוך ללא המלטת גורים, מנח לא נכון של הגור, נוזלים או הפרשות מפתח איבר המין של הכלבה ( הפרשות מוגלתיות, או הפרשות ירוקות המסמנות הפרדות השליות).

השלב השלישי הוא הוצאת השליות בדרך כלל קורה במשולב עם השלב השני בהמלטה. השלייה יוצאת כ 5 – 15 דקות לאחר המלטת הגור בדרך כלל. כדאי להימנע, אם אפשרי, מלתת לכלבה לאכול את השיליות, אין להם ערך תזונתי או הורמונלי ואכילתן עלולה לגרום לדלקת במערכת העיכול של הכלבה, ולשלשולים – שאינם רצויים בסביבת גורים ילודים.

באם קיים חשש מדיסטוקיה (המלטה קשה) בגלל זמן הריון שמתארך, סימנים לא נורמליים בשלב השני של ההמלטה, או בעיה אחרת ( למשל ירידה של חום הגוף יותר מ 24 שעות מזמן ההמלטה המיועד, או שהכלבה מתנהגת בחוסר נוחות), יש לבדוק את הכלבה.  עליה להיבדק פיזיקלית, וגינלית, וגם רדיולוגית כדי לזהות את כמות הגורים והמנח שלהם. אם קיים חשש לחיי הגורים צריך לעשות אולטרסאונד לבדוק את דופק הגורים ( 150> פעימות לדקה מראה שקיים סטרס שמחייב התערבות כירורגית).

הכלבה הממוצעת מבייצת בערך ביום השני לייחום שלה. בדרך כלל אנשים מרביעים את הכלבים בכל יומיים, החל מן היום ה – 9 או ה- 10, לייחום, ולמשך 3 הרבעות בממוצע (מתחילים לספור מהיום הראשון לדימום). אנשים אחרים מרביעים את הכלבה כל יום שני בייחום. השיטה האחרונה אמורה לכסות את חלון הזמן הפורה של הכלבה ( שלושה ימים לפני הביוץ וארבעה ימים לאחריו). בכלבות עם היסטוריה של עקרות או כלבות שלא ניתן להרביע כמה פעמים, עדיף לבצע עבורן תזמון ביוץ. זמן ההרבעה האופטימלי בכלבות הוא יומיים אחרי הביוץ.

תזמון הביוץ לא יכול להיות משוערך רק לפי ציטולוגיה ממשטח נרתיק. תאים ממשטח נרתיק יכולים לעזור לנו לקבוע איפה נמצאת הכלבה במעגל הייחום שלה- האם היא בייחום (90-100% תאים מקורננים), אבל לא יכול לקבוע מתי הכלבה מבייצת.

בדיקת פרוגסטרון בסרום היא בדיקה משלימה למשטח הנרתיק עבור תזמון הביוץ. רמות פרוגסטרון בסרום והמעקב בזמן אחריהן מאפשרות שיערוך של זמן הביוץ.

ניתן לבדוק גם רמות LH כדי לדייק את המעקב בנוסף לבדיקות משטח נרתיק ורמות פרוגסטרון. הורמון LH מופרש מיותרת המוח בזמן הייחום בכלבות ומינים אחרים. ריכוז LH בסרום עולה ונשאר גבוה עד 24 שעות כיומיים לפני הביוץ. ניתן לערוך בדיקות יומיות לLH-, אולם בגלל שהעלייה ב LH יחסית קצרה ובגלל שאי אפשר להבחין בין לקיחת שנלקחה לפני הביוץ ואחריו, הערכת המצב לפי בדיקת LH מצריכה בדיקה יומית מהכלבה – דבר שהינו לא נוח ויקר- ובדרך כלל נחוץ יותר במעקב ייחום עבור הזרעות בזרע מצונן וקפוא. 

איך באים ילדים לעולם רובנו כבר יודעים. אבל האם החסידה עושה גם משלוחי גורים? קצת על הריון בחיות מחמד - מהתעברות ועד לילודים ואיך זה בהשוואה אלינו - בני האדם.

הריון בכלבות וחתולות נמשך כ-9 שבועות (ממוצע 64 ימים) לעומת 9 חודשים הריון של נשים, כלומר, שבוע אחד של הריון כלבה/חתולה שווה חודש אחד הריון אישה!

גם חיות מחמד חשופות לסיבוכי הריון, כגון: דלקת רחם, תמותת עוברים, פיגור בהתפתחות עוברית, המלטה מוקדמת - פגים, הפלות/ספיגות, חוסר התאמת סוג דם בין עובר לאם בחתולות, ועוד סיבות נוספות לתמותת גורים. אצל נשים, בנוסף לכל הבעיות שצוינו מעלה, קיימים סיבוכים נוספים כגון: קרישים בנוזל מי שפיר, דלקת בשיליה, הריון מחוץ לרחם ועוד.

בעוד שרוב הנשים עדיין יולדות בבתי חולים, תוך ניטור והשגחה – אצל בע"ח הלידה היא לרוב עצמאית וההגעה לבית החולים נעשית רק במקרה של סיבוכים. בעוד שהתינוק משאיר את שק מי השפיר מאחוריו (ברחם), הגורים עשויים להוולד עם כל השק בשלמותו. מה שממליטות עושות באופן טבעי מאז ומעולם מככב כעת כטרנד העכשווי בעולם: אכילת השלייה – לה מיוחסות סגולות רבות. ולאחר שנולד התינוק והיולדת מתפנה לנוח מהמשימה המפרכת (במקרה של עובר יחיד כמו ברב המקרים) – חיות המחמד ממשיכות עד להמלטת כל הגורים.

במידה ומהלך ההמלטה אינו מתקדם באופן תקין – מתי נשקול ניתוח קיסרי? גם בחיות מחמד וגם בנשים נשקול ניתוח קיסרי כשנראה שאין התקדמות בהמלטה/לידה, כשנראה דיספרופורציה בין האם לעובר, כשנזהה הפסקה בהמלטה/לידה (דיסטוקיה), קרע ברחם (נדיר באנשים), סיבוב רחם (מאוד נדיר באנשים), ובחתולות וכלבות - דלקת רחם (פיומטרה(.

ממש כמו תינוקות, גם בעלי חיים אינם יכולים לדבר במילים ולהסביר מה הם צריכים, רוצים ומרגישים ועלינו לנסות להבין אותם באמצעות תקשורת בלתי מילולית ולענות לכל צרכיהם. כמו תינוקות, גם המערכת החיסונית של גורים עדיין לא מפותחת מספיק ולכן יש לשמור עליהם היטב שלא יידבקו במחלות. כשמדובר בפציינט נשתמש במדדים רפואיים אובייקטיבים על מנת לבדוק את בריאותם - מדידת חום גוף, קצב נשימה, דופק לב וכיוצא באלה.

גם תינוקות של אנשים וגם אלה של חיות מחמד יונקים את חלב אימם כאשר הדבר אפשרי. באם לא מתאפשר הדבר קיימים תחליפי חלב דומים אך לא זהים לחיות מחמד ולאנשים. לרוב אלה ניתנים מבקבוק - אך במצבי מחלה שונים הם ניתנים בזונדה.

והחלק הכי חשוב שבין גורים של חיות מחמד ובין אלה של אנשים הוא שהאחד תורם לבריאותו הנפשית ולחיוניותו של השני לאין ערוך. מה, עוד לא אימצתם?

מאת ד"ר סמדר טל (DVM, Dip.ACT, Dip.ECAR), מומחית לטריוגנולוגיה וטרינרית (מערכת המין והרבייה של בע"ח) וניאונטולוגיה (יילודים) וטרינרית, בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי.