קטרקט הוא הופעת עכירויות הגורמות אובדן של שקיפות העדשה. עקב כך, פוחתת כמות האור שנכנסת לעין, והראיה נפגעת. העכירות בד"כ פרוגרסיבית, קרי היא תחמיר. ככל שהעכירות מחמירה, נכנס פחות אור לעין. כאשר העדשה מגיעה לאטימות מוחלטת, כלל לא נכנס אור לעין ולכן היא מתעוורת.

לא ולא!! יש עשרות סוגי טיפות עיניים שנועדו לטיפול במיגוון מחלות. אינך יודע אם מדובר באותה בעיה אם לאו. טיפול בטיפות לא מתאימות עלול להזיק יותר מאי-טיפול! אם אתה רוצה להתחיל לטפל לפני הביקור בביה"ח, יש לטפל רק בהנחיית וטרינר שבדק את בעל החיים.

בדרך כלל כן, לפחות בתקופה הראשונה לאחר הניתוח. במידה ויש לכם קולר בבית, אנא הביאו אותו עימכם בבוקר של הניתוח.

כן, מומלץ להביא לבדיקות את תוצאות כל הבדיקות והצילומים שבוצעו לאחרונה. לעיתים ידרש לחזור על חלק מהבדיקות, תלוי בתוצאות ובמצב בעל החיים.

תמיד מומלץ לחזור לביה"ח לביקורות מאחר ולנו ציוד וידע שאינם בנמצא במרפאות עלליות. ככלל, עדיף שרופא מנתח יחליט על טיפולים שלאחר הניתוח. יש ניתוחים בהם נדרשת רק ביקורת אחת (ניתוחי עפעפיים לדוגמא), ויש ניתוחים בהם נדרשות מספר ביקורות (ניתוח קטרקט לדוגמא).

יש להגיע באופן מיידי וולא כל דיחוי לבדיקה במחלקת עיניים או במחלקת חירום.

בערך 14% מכלל החתולים הנראים בריאים לכאורה "סובלים" ממחלה הפוגעת ביכולתו של שריר הלב עצמו לעבור הרפייה תקינה בין כיווץ לכיווץ, גם אם כיווץ הלב עצמו תקין לחלוטין.

יתכן שחלק מהגורמים למחלה קשורים להורשה גנטית, ולכך יש הוכחות לפחות בגזע אחד של חתולים (Maine coon). גם במקרה הזה אין קשר לתהליך זיהומי או תזונתי ולבעלים אין שום השפעה (לטוב או לרע) על הסיכון לפתח את המחלה. זאת בניגוד למחלה אחרת של שריר הלב בחתול, נדירה מאד בימינו, שבהחלט עלולה להחמיר עם תזונה לא נכונה לאורך זמן.

גם המחלות האלה עלולות לגרום להופעת סימנים קליניים מהסוג המפורט לעיל, או לגרום למצב מסכן-חיים הנקרא "אי-ספיקת לב", או לא לגרום לאף אחד מאלה לאורך מספר שנים ואולי אף לעולם לא, מבלי צורך בטיפול תרופתי. אם וכאשר הופיעו סימני אי-ספיקת לב, תוחלת החיים עלולה להתקצר. בעוד שככל הידוע כרגע לא ניתן למנוע מראש או לרפא בדיעבד את המחלה, ניתן בהחלט לשפר את המצב (אם יש בכך צורך) בעזרת תרופות שיקלו על הלב להתמודד עם המחלה, ובכך ישפרו את איכות-החיים של החולה.

בערך 11% מכל הכלבים בעולם  שאותם נבדוק בכל רגע נתון, פיתחו במהלך חייהם ניוון "נרכש" (כלומר שאיננו מולד) של מסתם אחד או יותר בתוך הלב. ניוון כזה פוגע ביכולתו של המסתם להסגר באופן הרמטי בכל פעימה, גם אם הפתיחה שלו (בין סגירה לסגירה) תקינה לחלוטין.

מצב זה איננו זיהומי ולכן אינו מדבק, ואיננו קשור לתזונה (לכן גם לא יכולתם לגרום לו בטעות בעצמכם).

מחלה זו פוגעת לרוב בכלבים מגזעים קטנים ("גזעי-שעשוע") בגיל העמידה ומעלה, אבל עלולה לפגוע גם באחרים. היא עלולה לגרום להופעת סימנים קליניים מהסוג המפורט לעיל, או לגרום למצב מסכן-חיים הנקרא "אי-ספיקת לב", או לא לגרום לאף אחד מאלה לאורך מספר שנים ואולי אף לעולם לא, מבלי צורך בטיפול תרופתי. אם וכאשר הופיעו סימני אי-ספיקת לב, תוחלת החיים עלולה להתקצר (הממוצע הבלתי-מחייב באוכלוסיית הכלבים החולים כולה הוא לרוב 6-18 חודשים מהתפתחות אי-ספיקת לב).

בעוד שככל הידוע כרגע, לא ניתן למנוע מראש או לרפא בדיעבד את המחלה, ניתן בהחלט לשפר את המצב (אם יש בכך צורך) בעזרת תרופות שיקלו על הלב להתמודד עם המחלה, ובכך ישפרו את איכות-החיים של החולה, לפעמים לבלי הכר.

אם חית-המחמד שלכם כבר מטופלת בתרופות ללב עצמו או לכל מחלה אחרת, אין צורך להפסיק את הטיפול, גם אם הרופא המפנה קבע שעליה להגיע בצום.

במקרים רבים אין בכך צורך ולכן כדאי שהרופא/ה המטפל/ת בבעה"ח דרך קבע, הם שימליצו על כך, וזאת על-סמך מה שאתם תספרו להם עליה ועל-סמך מצבה באותו זמן כפי שיתבטא בבדיקות שהם יערכו.

במקרים אחרים יש מקום לחשוד בצורך כזה אם מדובר על כלב המפתח רזון קיצוני שהולך ומחמיר לאורך שבועות במקביל להצטברות נוזל בחלל הבטן, או על נשימה בקצב הולך וגובר לאורך ימים ושבועות, המלווה בחוסר מנוחה לילי, בשיעול (בכלבים בלבד) או בירידה בסבולת-מאמץ (בכלבים בלבד) או מלווה בנשימה מאומצת בפה פתוח (בחתולים בלבד). במקרה האחרון מדובר על מצב-חירום שדורש התערבות מיידית, עוד לפני שקרדיולוג יהיה מעורב בתמונה באופן ישיר.

איך באים ילדים לעולם רובנו כבר יודעים. אבל האם החסידה עושה גם משלוחי גורים? קצת על הריון בחיות מחמד - מהתעברות ועד לילודים ואיך זה בהשוואה אלינו - בני האדם.

הריון בכלבות וחתולות נמשך כ-9 שבועות (ממוצע 64 ימים) לעומת 9 חודשים הריון של נשים, כלומר, שבוע אחד של הריון כלבה/חתולה שווה חודש אחד הריון אישה!

גם חיות מחמד חשופות לסיבוכי הריון, כגון: דלקת רחם, תמותת עוברים, פיגור בהתפתחות עוברית, המלטה מוקדמת - פגים, הפלות/ספיגות, חוסר התאמת סוג דם בין עובר לאם בחתולות, ועוד סיבות נוספות לתמותת גורים. אצל נשים, בנוסף לכל הבעיות שצוינו מעלה, קיימים סיבוכים נוספים כגון: קרישים בנוזל מי שפיר, דלקת בשיליה, הריון מחוץ לרחם ועוד.

בעוד שרוב הנשים עדיין יולדות בבתי חולים, תוך ניטור והשגחה – אצל בע"ח הלידה היא לרוב עצמאית וההגעה לבית החולים נעשית רק במקרה של סיבוכים. בעוד שהתינוק משאיר את שק מי השפיר מאחוריו (ברחם), הגורים עשויים להוולד עם כל השק בשלמותו. מה שממליטות עושות באופן טבעי מאז ומעולם מככב כעת כטרנד העכשווי בעולם: אכילת השלייה – לה מיוחסות סגולות רבות. ולאחר שנולד התינוק והיולדת מתפנה לנוח מהמשימה המפרכת (במקרה של עובר יחיד כמו ברב המקרים) – חיות המחמד ממשיכות עד להמלטת כל הגורים.

במידה ומהלך ההמלטה אינו מתקדם באופן תקין – מתי נשקול ניתוח קיסרי? גם בחיות מחמד וגם בנשים נשקול ניתוח קיסרי כשנראה שאין התקדמות בהמלטה/לידה, כשנראה דיספרופורציה בין האם לעובר, כשנזהה הפסקה בהמלטה/לידה (דיסטוקיה), קרע ברחם (נדיר באנשים), סיבוב רחם (מאוד נדיר באנשים), ובחתולות וכלבות - דלקת רחם (פיומטרה(.

ממש כמו תינוקות, גם בעלי חיים אינם יכולים לדבר במילים ולהסביר מה הם צריכים, רוצים ומרגישים ועלינו לנסות להבין אותם באמצעות תקשורת בלתי מילולית ולענות לכל צרכיהם. כמו תינוקות, גם המערכת החיסונית של גורים עדיין לא מפותחת מספיק ולכן יש לשמור עליהם היטב שלא יידבקו במחלות. כשמדובר בפציינט נשתמש במדדים רפואיים אובייקטיבים על מנת לבדוק את בריאותם - מדידת חום גוף, קצב נשימה, דופק לב וכיוצא באלה.

גם תינוקות של אנשים וגם אלה של חיות מחמד יונקים את חלב אימם כאשר הדבר אפשרי. באם לא מתאפשר הדבר קיימים תחליפי חלב דומים אך לא זהים לחיות מחמד ולאנשים. לרוב אלה ניתנים מבקבוק - אך במצבי מחלה שונים הם ניתנים בזונדה.

והחלק הכי חשוב שבין גורים של חיות מחמד ובין אלה של אנשים הוא שהאחד תורם לבריאותו הנפשית ולחיוניותו של השני לאין ערוך. מה, עוד לא אימצתם?

מאת ד"ר סמדר טל (DVM, Dip.ACT, Dip.ECAR), מומחית לטריוגנולוגיה וטרינרית (מערכת המין והרבייה של בע"ח) וניאונטולוגיה (יילודים) וטרינרית, בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי.

ריח רע יכול לנבוע ממחלות עור ו/או מדלקות אוזניים, מבעיות בחלל הפה, ממערכת העיכול, מהבלוטות האנאליות ועוד. בכל מקרה של הופעת ריח רע קבוע מבעל חיים, אשר לפני כן לא סבל מריח רע, יש צורך בבירור רפואי. אם ברור שהריח נובע מהעור/מהאוזניים מומלץ לפנות לדרמטולוג, אם נראה כי מקור הריח אינו עורי יש להיוועץ בפנימאי.

לעתים בעלים ירצו לרחוץ את כלבם בגלל ריח רע אך חשוב לדעת שכלב עשוי להסריח דווקא בגלל רחיצות תכופות מדי (ראה שאלה לגבי חפיפות).

במקרה והריח נובע מבעיית עור, בירור דרמטולוגי יאבחן את הגורם וטיפול מתאים יפתור את הבעיה.

הפרווה משתנה לאורך החיים בהתאם לדרישות הסביבה והחברה (ויסות חום, הסוואה, תקשורת חברתית וכו').

השיער לא צומח באופן המשכי אלא במחזורים. כל מחזור צמיחה כולל שלב של צמיחה ושלב של מנוחה. השערה צומחת עד שמגיעה לאורך הקבוע גנטית ואז נכנסת לשלב מנוחה, שעשוי להימשך זמן רב.

החלפת הפרווה תלויה בעיקר באורך היום ופחות מכך בטמפרטורה, בעלי חיים החשופים להארה מלאכותית (חיים בתוך בית) משירים באופן די קבוע כל השנה.

מחזור השערה והפרווה מושפעי גם מהורמונים שונים לכן במחלות הורמונליות שונות תיתכן נשירה מוגברת.

ככלל אין הרבה מה לעשות כנגד נשירה, כפי שראינו לנשירת הפרווה תפקיד והיא תלויה בגורמים חיצוניים ופנימיים. עם זאת, הברשה יומית של בעל החיים אמנם לא תמנע את הנשירה אך תלכוד את הפרווה הנושרת לפני שתתפזר ברחבי הבית.

במקרה שבעל החיים החל פתאום להשיר באופן מוגזם או שהופיעו קרחות, מומלץ לפנות לייעוץ דרמטולוגי שכן יתכן והגורם הוא מחלת רקע.